פקודת יום לפתיחת חגיגות יובל החמישים
1993
בחנוכה תשנ"ג, היום לפני כמעט 50 שנה, נערך טקס העלייה על הקרקע של קבוץ מצפה הים. באותו מעמד הוקראה מגילת היסוד אשר נכתבה ע"י מרק סגל ז"ל. וזו לשון המגילה:
"בימי עברה וזעם אלה עלה הכורת להכרית כל חלקה טובה של חופש וחרות ששרדה עוד בעולם. עת ארצות ועמים מתבוססים בדמם ועומדים על נפשם, עת אירופה כולה אחוזת אימים, מצפה בחיל ורעדה ליום יבוא בו ינץ שחר החופש, עת ישראל גווע לעינינו וזעקת קול אחינו ואחיותינו המובלים בקרונות למחנות ההשמדה בוקעת אלינו מן האדמה. בדעוך זיק אמונה ותוחלת, בשמוע עם מושמד והולך אל ליבות ערלים של עמים נאורים ואין מקשיב.
קמנו ועלינו בעצם היום הזה – ח' כסלו תש"ד – אליך אדמת חירביה (אשקלון), להיאחז בך, לפלח בך ניר ברכה ולשתול בך צמח ועץ נושא חיים. למען סול מסילה לעם, למען הקם נקודת ישוב במולדת חדשה-ישנה, לנו ולבנים הבאים אחרינו. ליצור צל קורה לאודים המוצלים של ישראל בתפוצות שיגיעו אלינו עת יעבור הזדון מן הארץ. מול חומות הגיטו נקים חומת בניין, עמל ויצירה. קיים רצון עז להיאחז בקרקע ולגול ממנה חרפת שיממת דורות. לעבדה, להפרותה ולהוציא ממנה לחם. לאחר שמונה שנות עמל ויגע במקומנו הארעי, הננו עולים היום בחברינו ומגוייסינו מקרוב וממרחקים, להניח היום מסד לביניין חדש. תקוותנו ותפילתנו כי נזכה ונקודתנו החדשה תהיה שער רחב לעשרות ומאות נקודות וישובים בנגב הארץ" (כך כתב מרק לפני 50 שנה).
המציאות עלתה על כל חלום ודמיון. נקודת ישוב פורחת הוקמה ע"י אנשים צעירים חדורי אמונה, תקווה וכוחות נפש עילאיים. ישוב מלא מיצהלות ילדים ומעגלי רוקדים לעת ערב. ימים קשים של מלחמה ושכול יתמות וגלות מהבית, לא הצליחו לכבות את הלהט, האמונה והרצון לשוב ולהיאחז באדמת הדרום ולהקים בה שוב בית.
בוגרי תנועת השומר הצעיר מבולגריה, אורוגוואי, ארגנטינה, וישראל, היטו כתף יחד עם בני המקום שבגרו והצטרפו להורים, כדי לקומם חורבות ולהחזיר דבר, דבר לקדמותו.
כאן, במקום בו התחולל קרב דמים הסטורי במאי 1848, ניצבים אנחנו היום. פנינו לעזה ובנותיה ובליבנו תפילה להגשמת הגדולה בתפילות – התקווה לשלום. מאחורינו קבוץ גדול ומבוסס. קבוץ יציב, קבוץ שהוא חמישים שנה – ב י ת . משאלות מניחי היסוד התמלאו אחת לאחת, גם אם נאלצו לעבור בדרך ייסורים מפותלת.
לנו, להורינו, לבנינו ולדורות הבאים אחרינו, נאחל שיבוא השלום יציב ובטוח ונוכל להקדיש את משאבינו להמשך פיתוחה של חברה אנושית חמה ומיוחדת כל כך.